שיפוץ הבית שלי

תמונות של בתים תמיד מעניינות ומסקרנות אותי, אני מאוד אוהבת לחפש בהן את הדברים הקטנים שיוצקים את האופי לכל התפאורה, לקבל רעיונות השראות ובכלל להתעדכן ברוח המנשבת בשדות העיצוב. הכל הרגיש לי טוב ויפה עד שזה הגיע לשלב שבו החלטתי לצלם את הבית שלי. בבוקרו של יום בחודש נובמבר נפגשנו אני ועמית הצלם לכמה שעות של קליקים ברחבי הבית הכל סודר, נמתח ועבר לדום, הסתובבנו, התייעצנו וכמובן צילמנו. לבסוף המשימה הסתיימה בהצלחה כשבסיומה קיבלתי מקבץ תמונות של לא אחר מאשר הבית שלי. התחושה הראשונית שלי הייתה שאני ממש לא בטוחה שאני רוצה להשתמש בתמונות בשל ענייני פרטיות וכאלה אבל עם הזמן העליתי פוסטים בחלקים תחילה עלה שיפוץ המטבח משם המשכתי לסיפור השטיח אחר כך העליתי את החדר של ביתי הנסיכה ולבסוף העליתי את פינת האוכל, פוסטים שגרמו לי לעבור תהליך עם עצמי ולמרות ההיסוס הראשוני בחרתי לחלוק.

לפני כשנתיים הבית כולו עבר מתיחת פנים והרבה פריטים מהריהוט שלי שופצו נמסרו או הוחלפו הרצון שלי היה לחדש ולרענן את המראה הכללי, הייתי כל כך נחושה לשנות אוירה עד שרציתי לגעת בכל דבר ולשנות את הכל אבל כשצריך לתת עדיפות לדברים כמו בכל דבר בחיים שיניתי חשיבה וניסיתי לעשות את המקסימום האפשרי במינימום ההכרחי.

 בתחילה שיניתי את צבע הקירות לצבע שמנת פחות צהבהב והחלפתי את צבעי חדר המדרגות לצבעים שקטים יותר. יחד עם זאת עדיין שמרתי על הקונספט שמאוד אהבתי גם לפני השיפוץ של קיר מדרגות מעט כהה וצבע לעמוד בצבע חזק יותר. לגבי גרם המדרגות עצמו ידעתי שאני רוצה להשתמש בחלל הזה ולא להפסיד אותו לטובת ארון אחסון כזה או אחר ובחרתי לסגור אותו בחלקו לטובת מדפי ספרים ואת השאר להקצות לטובת הפסנתר.

חלוקת הגובה של מדפי הנישה מתחת למדרגות היו קצת טריקיות כיוון שחלוקה לשלושה מדפים לא הייתה נותנת לי חלל מתאים לספרים והייתה משאירה אותי עם מדף משולש קטן למעלה ואילו החלוקה לשניים נתנה לי שני מדפים מרווחים מדי, לכן על מנת להתגבר על האפשרות שיהיה לי חלל מת  הכנסתי לתוך הנישה התחתונה שני ארגזי עץ צבועים על מנת ליצור חלוקה פנימית קלה יותר בעין לניצול מקסימלי של החלל.

את מדפי העץ שהיו בתוך הנישות בסמוך לדלת הכניסה שלחתי לצביעה יחד עם המטבח כולו וזהו המקום שלי להשתולל כל פעם עם משהו חדש.

באחד מימי השגרה בדרך לפיזור הילדים במסגרות החינוכיות תפסה את עייני תיבת הנגינה הזהובה שהייתה זרוקה בחצר גן הילדים של בני, כך במשך כמה וכמה ימים עקבתי אחריה עד שאזרתי אומץ לבקש אותה מהגננת. אחרי שכל החול האבק והלכלוך קורצפו וירדו ממנה התאהבתי בה אפילו יותר ומאז יש לה מקום של כבוד בביתי.

כשצילמתי את האזור הזה של הבית חשבתי על שער העץ בקצה המדרגות ואז הזכרתי לעצמי שזהו חלק מהחיים שלי אז למה להתעלם, שער העץ מוצג בגאווה : )

את השטיח בחרתי לפרוס במרחב המקשר בין כל החללים גם כדי ליהנות מיופיו וגם כדי לאפשר מקום נעים לשבת לשחק או לקרוא. הסיפור המלא של השטיח נמצא בפוסט כאן.

את המראה בתוך הנישה לא החלפתי והיא מלווה אותי כבר די הרבה זמן אני אוהבת אותה כיוון שהיא פותחת את החלל הפינתי ממילא. את הקערה על המדף אני גאה לומר שאני עשיתי  בחוג חובבני לקרמיקה יחד עם עוד כמה וכמה דברים שמפוזרים ברחבי הבית לצד עבודות של ביתי.

שולחן הסלון שלי וגם שידת הטלוויזיה עשויים עץ ממוחזר והם הדבר הראשון שהוחלף בבית, הם שינו את האווירה בסלון לגמרי. בתחילת השיפוץ ניסיתי למכור את הספה ללא הצלחה וכשרכשתי את השניים האלה השולחן והשידה כבר ראיתי את הספה באור אחר לגמרי.

פינת הפסנתר היא אחת האהובות עלי בבית ראשית בגלל ההערכה הרבה שיש לנו לתחום ושנית בגלל הקול החם שעולה וממלא את הבית בצלילים נעימים.

 על שיפוץ פינת האוכל שלי אתם מוזמנים להיכנס לפוסט המלא כאן.

על שיפוץ המטבח שלי אתם מוזמנים להיכנס לפוסט כאן.

את השידה הצהובה קיבלתי במתנה מבני משפחה היא הייתה כהה ולא מעניינת שוב לא פחדתי להעז ופשוט צבעתי אותה בצהוב פסטלי עדין. את המגרה צבעתי בשאריות צבע של כיסא הטורקיז שנאסף לו בשולי דרך וחודש בצבע ושפשפתי אותה על מנת לקבל מראה מיושן יותר. להשלמת התמונה יצרתי בחוג הקרמיקה שני אגרטלים בצבעים קרובים ומיקמתי מעל השידה המחודשת.

ולשם המחשה כך הכל היה נראה לפני השיפוץ:

יש לי עוד המון תכניות עבור הבית שלי תמיד יש רצון לשנות, להחליף או להוסיף, תמיד יש איזה פרויקט צביעה, שיפוץ או שדרוג שמחכה מעבר לפינה הכל מאוד דינמי ובמרחק נגיעה ובעיצוב כמו בעיצוב לפעמים צריך להעז. לבסוף העזתי והעליתי את הפוסט. יום מקסים שיהיה!

תמונות: עמית ליבוב, מיכל לוי.