אחרי הסלון, פינת האוכל ומבואת הכניסה, אני שמחה להעלות את המטבח של זיוה המהווה את הפנינה העיקרית בבית והנושא המרכזי סביבו הכל התחיל להתגבש. נקודת ההתחלה הייתה למעשה במטבח קטן ופשוט בחדרון שיועד במקור להיות המזווה של המטבח העיקרי (תמונת הלפני בסוף הפוסט) אך שרת את צורכי הבית בתקופת הביניים עד לעיצוב והזמנת המטבח המיוחל.
בשיחת ההכרות המורחבת, בה למדתי על הצרכים, הרצונות, האהבות והרגלי החיים של בני הבית, דיברנו ובדקנו מגוון כיוונים שהביאו אותנו להבנה כי בתכנון המטבח החדש לא יהיה צורך בחדר מזווה שלם ויהיה נכון יותר עבורם לפתוח את הקיר ולשלב את החדר לחלל המרכזי של המטבח. כך יתקבל חלל גדול בהרבה מהמרחב שהוקצה בתוכנית האדריכלית של הבית עבור המטבח ושטח שאינו רלוונטי מבחינת ההתנהלות של הבית יתווסף לחלל ולא ילך לאיבוד.
יחד עם ההחלטה להוריד את הקיר המפריד בין המטבח למזווה גובשו תכניות עבודה שעמן הגענו לנגרית פטיש בראש לצורך ביצוע הנגרות במטבח. בפגישה נעימה עם שירי גובשו התכניות הסופיות, נבחרו חומרים וצבעים והמטבח יצא לדרך.
הסגנון האהוב על זיוה נתן את אותותיו גם במטבח והכל התחבר לסגנון הוינטאג' האהוב עליה יחד עם קריצה תעשייתית שתוסיף עניין לחלל כולו. יחידת המזווה והמקרר התמקמו על הקיר השמאלי הפנימי וכל כובד משקלם הוצנע בחלל.
קו שיש ארוך במיוחד התאפשר לאחר איחוד החללים, בו מוקמו כיור מונח עם חזית פסים מתחת לחלון לצד תנור משולב בגוון שמנת. על הפרש העומק שנוצר בעקבות הסרת הקיר שהפריד בין המזווה למטבח התגברנו בעזרת יישור קו השיש ומיקום שתי עגלות בקבוקים לא עמוקות שהשלימו אחת את השנייה מבחינת כמות האחסון לניצול מקסימלי של החלל.
גופי תאורה במראה תעשייתי נתלו מעל קו השיש לצורך תאורת עבודה נוחה וממוקדת. מאחר ונקודות החשמל מוקמו על פי תכניות הקבלן המקוריות השתמשנו בהעברת חוטי חשמל חשופים בצבע חום כבונוס למראה שאותו רצינו לקבל. ביצוע מצוין של יוני בעלה של זיווה גרם להכל להראות מעל המצופה. גוף תאורה עיקרי לבן נתלה במרכז החלל בדיוק מעל מיקום השולחן במרחב החדש שנוצר גם הוא על ידי הזזה ותלייה בעזרת נקודה משנית לנקודת החשמל המקורית.
התאורה במטבח הפכה מבעיה (נקודות לא ממוקמות בהתאם לרצוי) לפנינה עיצובית שבעקבותיה נבחרו גופי תאורה סולידיים לסלון. החיבור בבקשה:
ידיות צדפה נבחרו לחזיתות הדלתות יחד עם אקססוריז להשלמת המראה וכמובן ירוק לחיבור המושלם שבין החוץ לפנים.
ועכשיו לסיפור ארון הוטרינה. כשפרסנו את תוכניות המטבח ידענו שנרצה יחידת אחסון משלימה לארונות המטבח כזו שתמוקם היכן שעמד המקרר במקור אך בעלת מראה מעודן יותר כמובן, תיתן נגיעה של צבע וגם איזה טוויסט קטן בעלילה.
החיפוש אחרי היחידה המושלמת הביא אותי שוב לשווקים, למגוון חנויות ואין ספור וריאציות שלא נתנו בדיוק את המענה לקריטריונים שהגדרנו מראש. בכל פעם היה משהו שלא התאים. עד שבאחד משיטוטי הרשת שלי נתקלתי בארונית הוינטאג' הזו שהייתה בצבע חום, היא ענתה על הגדרות החיפוש גם בפונקציונליות וגם בתקציב ואהבתי מאוד את העובדה שהחלק העליון שלה היה פתוח ואוורירי ולא מעמיס במראה הכללי.
בעודי מדמיינת את המראה הסופי בראשי שלחתי לזיוה תמונה בתוספת תיאור הצביעה והשדרוג. אישור המציאה הביא אותי שוב לשוק הפשפשים לחנות "מפעם" לרכוש את הארון ולשלוח אותו הישר לידיה של שרי ששיפצה וצבעה את הארון באהבה גדולה.
כלי זכוכית שהיו בנמצא סודרו לצד כלים חדשים שנרכשו ומעל מוקמו כלי פח ישנים לצד עציץ ירוק להשלמת המראה.
הכל על טהרת הויטאג' כבר אמרתי, חיפוש מאסיבי של זיוה ברשת הביא אותה למצוא את השולחן והכיסאות למטבח, יחד בחרנו רק לחדש ולשמר את העץ במראהו המקורי ולרפד את המושבים בצבע שהוביל את הקו הכללי של הבית.
שני מדפים פתוחים מוקמו בצידו הימני של המטבח לאפשר מקום נוח ונגיש לצנצנות וכלי אחסון זמינים וגם קצת ממתקים לעיניים.
כד חלב לצד צלחות וינטאג' התמקמו על השולחן לצד רקפות רעננות להשלמת המראה שהונחו בכלי קש.
וכך הכל התחיל:
בסיכומו של עניין אני חושבת שהבית של זיוה מספר יותר מכל על היכולת להתאזר בסבלנות ולא להתפשר! לדעת שה"בערך" אומנם זמין אך כדאי להתאפק ולחכות לדבר האמיתי. היכולת להתנהל במטבחון קטנטן כשהמטרה העיקרית כל הזמן עמדה לנגד עיניהם היא זו הראויה לציון! אני מאחלת לבני המשפחה המון נחת בביתם החדש והיה לי העונג להכיר אנשים חמים במיוחד. תודה לשירי מפטיש בראש על הדרך הנעימה והליווי הצמוד בפרוייקט עד להשלמתו הסופית.
יום מקסים לכולם.
ביצוע נגרות: פטיש בראש.
תמונות: הגר דופלט.