עיצובו של מרחב – עולים כיתה

תחילת שנת הלימודים נפתחה עם סיומו של עיצוב מרחב למידה לכיתות ג'-ד' (לפוסט בנושא היכנסו לכאן) ואיתו גבר החשק להמשיך ולחדש את מרחבי בית הספר. יחד עם זאת כחלק משינוי התפיסה הבית ספרית בעיצוב סביבות הלמידה ורתימתם ללמידה משמעותית אחרת, עבר הדגש ממרחבים עמוסי מלל למרחבי אווירה והשראה המאפשרים מפגשים חברתיים בין אישיים. לכל זאת נוסף האתגר להתחבר לעולמם של בני העשרה.

שוב פגישה בחדר המנהלת, שיחה וסיור במרחבי הלמידה של כיתות ז'-ח' שהשאירו אותנו עם תהייה גדולה מהיכן מתחילים! ריצפה חומה הביטה עלינו מלמטה תקרת חרדל מבריקה השקיפה עלינו מלמעלה וכדי לתבל את הכל קירות לוקרים בכחול כהה סגרו עלינו מכל פינה (תמונות הלפני בסוף הפוסט). החוויה הייתה של כניסה לחלל חנוק וחשוך שלא השאיר שקט בעיניים.

תחושות ומחשבות שהלכו איתי לכל מקום עסקו בשאלה המרכזית איך מפצחים את החושך?!

לאחר בדיקת חלופות עיצוביות הבנו שיש לעשות מעשה ולקבל החלטות מהותיות על מנת ליצור שינוי משמעותי במבנה. אחת מהאופציות הייתה לפנות לחיפוי רצפה אבל הפרמטר התקציבי הוריד את העניין מסדר היום. עם הפנים למעלה, הרמנו עיננו לתקרה שהורכבה ממגשי מתכת ובהחלטה אמיצה אחת החלטנו לצבוע אותה למרות הקושי הטכני שבדבר. כאן נכנס לתמונה אב הבית שפשוט עשה עבודה נפלאה לא פחות והתגבר על האתגר הענק שהצבנו בפניו.

ברגע שהושתקה התקרה הרצפה קיבלה את מקומה במרחב ויכולנו להתפנות לעיצוב האווירה.

 את התקרה ואת קירות המבואה צבענו בצבע שמנתי רך וללוקרים בחרנו צבע בז' בהיר על מנת ליצור ניגוד לקיר אך עדיין ניגוד רגוע. צבע הפרופילים של החלונות השתלב במרחב החדש שנוצר והפך למוקד צבע עדין ויפה.

 לקונספט הכללי נבחר אמן הפופ ארט קית' הרינג שעבודותיו מדברות בעיקר על כבוד האדם באשר הוא אדם ומבטאות את רוח האני מאמין של בית הספר. ציוריו שהופיעו לראשונה בתחנות הרכבת התחתית של העיר ניו יורק נבחרו ללוקרים והצבעוניות העזה הובילה אותי גם בבחירת הצבעים לריהוט ולנישת הקיר.

ארון מתכת מיותר שהיה מקובע בקיר הוסר ופינה את מקומו לטובת פינה למסך טלוויזיה להודעות מערכת על רקע פופ ארט צבעוני.

 לאחר בחירה מתוך מאות ציורים של הרינג ותכנון מקדים התכנסנו בבקרו של יום אני ומעיין המורה לאומנות להוציא את התכנית אל הפועל. עם פתיחת הצבעים התחילה החגיגה האמיתית והכל זרם בנעימים יחד עם תה חם ועוגה.

 הרינג קיבל מקום של כבוד על הקיר יחד עם תמצית פועלו לשמש כמקור השראה עבור הילדים.

בתכנון הריהוט עם אודליה מרהיטי השרון לקחתי בחשבון את הרצון הגדול שלי להשתמש בצבעים ברוח הפופ ארט ולתת ביטוי למפגשים בין אישיים וישיבה בחברותה. בחרתי לחלק רעיונית את הפינות על ידי תכנון וריאציות ישיבה שונות.  ספסל עגול הוצב במרכז החלל על מנת לא לפגוע בתנועה במרחב וכביטוי למעגלי השיח המתקיימים בבית הספר .

 ועכשין לפינה המגניבה באמת שהיא היא הדובדבן שבקצפת. את דלת חלון היציאה לגינה האחורית פגשתי מיד עם הכניסה למרחבים. אחד הדברים הבולטים שקפצו לי לעין היה שלט ענק של סארטר שנמתח על כל החלק העליון של החלון ולמעשה ביטל את כל מימד הגובה היפיפה של החלון המשקיף לנופי ההרים הצפון מזרחיים של זכרון יעקב. לאחר שהשלט הוסר והחלון קיבל את כבודו האבוד בחזרה הזמנו שולחנות בר המאפשרים ישיבה עם הפנים אל הנוף יחד עם כיסאות הומאז' לאיימס הידועים וגופי תאורה משתלשלים מהתקרה להשלמת המראה, האווירה וחיזוק ממד הגובה.

עם כל הכבוד לעיצוב ביום שהגעתי לצלם פגשתי במראה הזה! ואתם יודעים מה?!  זה הסיפוק הכי גדול שיש והמבחן הכי אמיתי.

ומהנקודה הזאת הכל התחיל:

בסיכומו של עניין עברנו חוויה מאתגרת מאומצת ועניינית שלקחה בדיוק שלושה שבועות מיריית הפתיחה ועד גזירת הסרט ביום הראשון של הלימודים אחרי חופשת החנוכה. במאמץ הזה לקחו חלק לא מבוטל של אנשים יקרים: גלית – מנהלת בית הספר, אודליה מרהיטי השרון, מעיין המורה לאמנות ולוי, אב הבית שבכוחות משולבים הוציאו את כל החלומות אל הפועל.

אני יכולה לומר בכנות שבסופו של יום  החרדל היחידי שהסכמתי לראות במרחבים המתחדשים זה את קרני השמש נשברות על החלון בשעת בין הערביים בסיומו של יום ההתקנה.

תמונות: גלית כץ, מיכל לוי.