כמה נעים לפתוח את שנת 2015 עם בית חדש שסיימתי לעצב בהנאה גדולה. זהו סיפור על בית מיוחד שממוקם בישוב מעל הכינרת, בית שבכל פעם שנסעתי אליו הצבע הכחול העמוק לוויה אותי עד שפניתי לדרכים שטובלות בין שלל ירוק וצבע. ברוכים הבאים לבית של זיוה.
העיצוב בבית של זיוה התמקד בשני מישורים: האחד הוא הלבשת הסלון פינת האוכל ומבואת הכניסה והשני, תכנון מטבח חדש לגמרי שלו שמור פוסט בפני עצמו אז יש למה לחכות. בפגישתנו הראשונה סיפרה לי זיוה על אהבתה לוינטאג' ולפריטים מיוחדים דבר שהיה ניתן לראות בנגיעות ברחבי הבית, דיברנו על כל החלל כמכלול ועל הייחוד של כל אזור, הגענו למסקנות והבנות משותפות שגובשו לתכנית עבודה ויצאנו לדרך.
מבואת הכניסה אשר פותחת באופן סמלי את הבית קיבלה אותי לראשונה בצבע אדום עז (תמונת הלפני בסוף הפוסט) ועמדה בחוסר הלימה מוחלט לאווירה של הבית והאזור. על מנת להרגיע את הצבע בחרתי בצבע כחול-אפור שהשילוב שלו עם דלת העץ יצר את השקט והרוגע שרציתי לקבל והפך את האווירה כולה לנעימה ומזמינה. לשידת הכניסה נבחרה רגל של מכונת תפירה ישנה עם חיפוי עץ ועליה הונחו בקבוקי זכוכית ותיבה לאיסוף דואר. מראה עגולה נתלתה על הקיר יחד עם גוף תאורה מזכוכית על מנת לשמור על מראה נקי ככל שניתן. כד חלב ישן מוקם גם הוא וכל מבואת הכניסה שינתה את פניה לבלי הכר.
בפינת האוכל נתלו וילונות עם מוט חשוף וטבעות במראה תעשייתי שמשתלב נפלא עם וינטאג', שעידנו את הפרופיל הכהה ופתחו את כל הפינה שהייתה חשוכה יחסית . למרות גובהם השונה של החלונות שלושת המוטות נתלו באותו הגובה על מנת לקבל מראה אחיד.
כלי גאומטרי מוזהב הונח על השולחן יחד עם פרחים שנקטפו בסמוך לבית.
שרפרף וינטאג' מוקם בפינת החלל על מנת לשבור את תחושת הסימטריה של החלל, להוסיף מעט עניין ולשמש כמקום ישיבה נוסף במידת הצורך. לידו מוקמו בקבוקי זכוכית ישנים.
בסלון, הספה ושולחן הוינטאג' שימשו לי כעוגן עיצובית דרכם יצרתי את האווירה כולה. תחילה הוסרו כל הפריטים שהיו תלויים בסלון כולל גוף התאורה האוריינטלי שהייה תלוי במרכז החלל. שתי כורסאות בודדות נרכשו ברוח הספה הגדולה ושטיח בגוון טבעי נפרס ונתן חיבור חמים לכל הפריטים.
כריות בגווני הבית הוזמנו במרמלדה מרקט והונחו על הספה. אהיל בגוון שמנת החליף את המנורה האוריינטלית בתקרת הסלון ואילו את מנורת הרגל שהייתה קיימת בחרתי שלא להחליף אלה רק לעדכן את המראה שלה על ידי החלפה של אהיל החרוזים שהיה קיים לאהיל בגוון טבעי ושקט. הבחירה שלי להשתמש בגופי תאורה בסיסים ושקטים בסלון נבעה מהעובדה שלתאורה במטבח יש המון נוכחות ולא רציתי "לגנוב" את ההצגה לטובת הסלון.
סלסלת רשת לולים התמקמה על השולחן להשלמת האווירה.
כשהגעתי לשלב התמונות חיפשתי את מבוקשי ברחבי הרשת ואז הבנתי שאני צריכה לפנות לשווקים לקבלת מראה אותנטי אמיתי. כך מצאתי את עצמי נוסעת לשוק הפשפשים בחיפה שעדיין הקסם הראשוני הטוב והישן נמצא בו והוא עדיין לא התמסחר לחלוטין.
כך בבוקרו של יום יצאתי אל השוק לחפש את התמונות המיוחלות ולאחר כשלוש שעות של חיפושים (בשוק שהוא ממש לא גדול) לא מצאתי דבר שיענה על הגדרות החיפוש והתקציב שלי, די עייפה נכנסתי לאוטו הנעתי וכמעט נסעתי אבל משהו בי עצר ואמר לי לצאת לעוד סיבוב אחד קטן. לסיור השני יצאתי חדורת מוטיבציה שעכשיו אני מוצאת את התמונות המיוחלות ולא חוזרת בלעדיהן וכך היה. נבירה מעמיקה יותר בתוך החנויות, הזזת פריטים לגילוי אוצרות נסתרים וענני אבק הביאו אותי למצוא את שלושת התמונות לסלון בפחות מחצי שעה! המסגרות של התמונות היו במצב מצוין מה שאפשר לי לשמור על האותנטיות במלואה. התוצאה, בבקשה:
בקבוקי זכוכית במגוון גדלים וטקסטורת מופיעים ברחבי הבית להוספת עניין בחלל.
שידת וינטאג' ש"התחבאה" במקום אחר בבית עשתה שינוי מקום והוסיפה חמימות במראה העץ לסלון כולו.
כך נראה הבית לפני:
בפוסט הבא יעלה המטבח שהוא לגמרי הפנינה של הבית…יש למה לחכות!
יום חמים לכולם.
תמונות: הגר דופלט.